היום לפני עשר שנים בדיוק פרסמתי בישראבלוג את הסטריפ הראשון של "עלילותיו המופלאות של דוגי ליברצם", הקומיקס שהפך להיות היצירה העיקרית שלי בשמונה השנים הבאות. (אם לא יצא לכם לקרוא את הקומיקס עד היום, אפשר לקרוא אותו בצורה מסודרת יותר פה.) לכבוד המאורע החלטתי לנבור בארכיון ולתעד כמה שיותר מהתקופה בצורה כרונולוגית. מצאתי בדרך כמה דברים ששכחתי מהם לגמרי וסרקתי כמה דברים שלא היה להם תיעוד דיגיטלי עד היום.
טרום-ישראבלוג
אפריל 2006
את הסיפור הזה סיפרתי כבר אלף פעם בערך אבל אי אפשר להתחיל בלעדיו: התקופה הייתה מעט אחרי הבחירות לכנסת ה-17, שבהן אולמרט נבחר כראש הממשלה ומפלגת ישראל ביתנו בראשות ליברמן קיבלה 11 מנדטים. דיברתי עם חבר במסנג'ר על ליברמן, ובטעות כתבתי "ליברצם" במקום "ליברמן". זה הצחיק אותנו מאוד משום מה. בהמשך השיחה הוא כתב לי "דוגרי", רק שהוא טעה בעצמו וכתב "דוגי". המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "דוגי ליברצם! הוא כמו ליברמן אבל מעוות!"
מיד רצתי אל הפוטושופים:
מאי 2006
הדמות של ליברצם המשיכה להתרוצץ לי בראש אחרי השיחה. הייתי אז בסוף שנה א' בבצלאל, ובהפסקת הצהריים הייתי נוהג לשבת לאכול בגן הבוטני של האוניברסיטה. יום אחד קניתי סקצ'בוק חדש, והתחלתי לאלתר סטריפ קומיקס בכיכובו של דוגי ליברצם. כבסיס השתמשתי בדף הויקיפדיה שלו והפכתי את הביוגרפיה שלו: בעוד שליברמן נולד במולדובה, עלה לארץ ונהיה פוליטיקאי מצליח, דוגי ליברצם נולד כילד פלא שהפך להיות חבר כנסת בגיל שלוש, עזב את הארץ בגלל תסכול מהפוליטיקה ועבר למולדובה. העלילה של הסיפור התחילה כשדוגי חוזר לארץ אחרי עשרות שנים ומגלה שאף אחד לא חיכה לו.
(הבדיחה על האתיופים הייתה ראנינג-גאג חסר פואנטה עד שבסוף התגלה שהוא בכלל לא שונא אתיופים – הוא פשוט היה צריך לשנוא מישהו כדי להיות פוליטיקאי מצליח, ובחר באתיופים באופן שרירותי כי הם לא עלו עדיין לארץ באותו הזמן)
אתגרתי את עצמי להמשיך את העלילה כל יום בהפסקה בלימודים בלי לתכנן אותה מראש. לא ידעתי לאן זה הולך, אבל בגלל שאף אחד לא ראה את הקומיקס חוץ ממני לא היה לי כל כך אכפת.
יוני 2006
אריאל ויסמן, שיצר באותה תקופה את הקומיקס "אודי", הציע לי להשתתף באנתולוגיית קומיקס שהוא הוציא לאור בשם "החוברת המסריחה הזאת". רציתי לנצל את ההזדמנות ולהכין סיפור קצר על דוגי ליברצם עבור החוברת. יצרתי סקיצה לסיפור של שני עמודים בשם "חייו השניים של דוגי ליברצם", שבו דוגי עובר את משבר גיל 40, ומחליט לפנות לחיי פשע. לא הייתי מרוצה כל כך מהתוצאה, ובסוף יצרתי סיפור אחר עבור החוברת, אבל הנה הסקיצות בשביל הפרוטוקול:
בסוף הכנתי במקום את הסיפור "חרם צרכנים", שאותו ניתן לקרוא פה.
דוגי ליברצם: הוובקומיק
יולי 2006
הייתי תקוע בבית של ההורים – מצד אחד בחופש לפני תחילת שנה ב' בבצלאל, מצד שני באמצע מלחמת לבנון השנייה שקצת הוציאה את החשק לצאת מהבית. החלטתי לקחת את הסקיצות שהצטברו לי ולצייר אותן מחדש כקומיקס יומי בישראבלוג. הסיפור הראשון היה מאולתר כמעט לחלוטין – הוא כלל רפרנסים לאיש השסק, דמות הקומיקס הראשונה שלי, ול"ישראל בשנת 2000", סיפור מד"ב ישראלי משנות החמישים על פרות קטלניות שתוקפות את ת"א, שאני ככל הנראה אחד משלושת האנשים היחידים שקראו אותו אי פעם. בנוסף גם יכולת הציור שלי הייתה די מוגבלת באותה תקופה, במיוחד יחסית לסטודנט בבצלאל. מישהו שהכרתי בבצלאל אמר לי פעם "אתה מצייר חרא אבל לפחות אתה ממש מצחיק". למרות הכל נראה שאנשים אהבו את מה שעשיתי, ועם הזמן נוצרה סביב הקומיקס קהילה קטנה (כמה עשרות אנשים) של מגיבים קבועים שנתנו לי מוטיבציה להמשיך עם הסיפור.
אוגוסט 2006
השתתפתי בפעם השנייה שלי בפסטיבל הקומיקס בסינמטק ת"א. בפעם הראשונה מכרתי עמודי קומיקס בשקל, רעיון שנגנב מחבורת A4 של דודו גבע (שעושה בימים אלה תוכניות לקאמבק והפעם בהשתתפותי). הפעם הצטרפתי כדי לסייע במכירות של "החוברת המסריחה הזאת". בעיקר למדתי שאם אתה עושה חוברת בשם "החוברת המסריחה הזאת" אתה צריך להתכונן לזה ש-95% מהקהל ירים את החוברת, יריח אותה ויגיד "החוברת הזאת באמת מסריחה???"
דוגמנית העל עדי נוימן קנתה חוברת. כמו כן התמונה הזאת הפכה להיות התמונה הרשמית שלה בויקיפדיה
בינתיים ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקש מהאמנים האחרים בפסטיבל שיציירו גרסה משלהם לדוגי ליברצם.
עדי סנד
אורי פינק
אריאל ויסמן
דדידובי
אנגלמאיר
אוקטובר 2006
ניסיתי לעשות פסל של דוגי. זה לא הלך כל כך
פברואר 2007 (?)
שנה ב' בבצלאל כללה קורס חובה בפרסום. המרצה היה אייל לינור, לשעבר הבאסיסט בלהקת האייטיז "פופלקס" וכיום יועץ אסטרטגי לענייני שיווק או יועץ שיווק לענייני אסטרטגיה או וואטאבר. בכל מקרה, איכשהו יצא ששוחחנו על דפי הקומיקס שהייתי מוכר בפסטיבל הקומיקס בשקל. "מה אם הייתי אומר לך שאתה יכול למכור אותם ב-20 שקל?" הוא אמר. "זה נשמע לי מופרך," אני מדמיין שאמרתי כי אני לא באמת זוכר.
הוא החליט לעשות פרויקט כיתתי שיהיה מבוסס סביב הקומיקס שלי: הכיתה חולקה לקבוצות, וכל קבוצה בחרה סכום שבו היא הייתה צריכה לנסות למכור דף קומיקס שלי שנוצר במיוחד עבור הפרויקט. אני הייתי צריך ליצור את הקומיקס ובנוסף לעשות מו"מ עם כל קבוצה שבו אני נותן להם זכויות אקסקלוסיביות לשימוש ספציפי בדף: קבוצה אחת יצרה מהדורה מוגבלת של הקומיקס, ממוסגר וצבוע ידנית; קבוצה אחרת עשתה חולצות עם הקומיקס ועם איורים אחרים שלי, וכו'.
(כל כך מביך)
אסנת, חברה לכיתה שקראה את הוובקומיק של דוגי באופן קבוע, שאלה אם היא יכולה לארגן מרצ'נדייז שמבוסס על דוגי. כמובן שהסכמתי. מפה לשם, זה קרה:
תמונות הרקע בחוות המחשבים הוחלפו בפרסומת ל"שבוע דוגי בבצלאל"
נראה כמו הדפס לחולצה, למרות שאני לא זוכר שזה קרה בסוף.
מדבקות וסטריפים חדשים של דוגי שהוכנו במיוחד עבור הפרויקט.
יום המכירות הגדול. (הקבוצה שעשתה חולצות ניצחה)
מרץ 2007
יסמין, אחת המגיבות הקבועות בישראבלוג, שאלה אותי אם נשארו מדבקות למכירה מהפרויקט. אמרתי לה שכן וקבענו פגישה בפיצריה לא רחוק מהדירה שלי בירושלים. דיברנו על הקומיקס, ושאלתי אותה אם בא לה לבוא אלי לראות איך אני מצייר את הקומיקס. מהר מאוד הפכנו לזוג, קשר שהחזיק שנתיים וחצי. היא גם סייעה לי בכתיבה של הקומיקס (שהעלילה שלו נהייתה כבר די מורכבת בנקודה הזאת, אחרי למעלה ממאתיים פרקים יומיים), והלחינה (יחד עם אמנון זליג) שירים שכתבתי שהתחברו לעלילה של הקומיקס.
אפריל 2007
דוגי מוזכר ב"מעריב". החשיפה המדהימה משנה את חיי מקצה לקצה. אני קונה אחוזה עם בריכה וממלא אותה בשטרות של 200 ש"ח.
מאי 2007 (?)
שלט של דוגי בהפגנת סטודנטים.
יולי 2007
לכבוד פסטיבל הקומיקס החלטתי ליצור חוברת עם חומרים מקוריים של דוגי. בנקודה הזאת הייתי חסר נסיון לחלוטין לגבי בתי דפוס וכתוצאה מכך המהדורה הראשונה של החוברת הודפסה בגודל כפול (לפחות לא חייבו אותי על הטעות). מאוחר יותר הוצאתי מהדורה שנייה בגודל הנכון, אז אם יש לכם עותק של החוברת בגודל A4, ברכותיי, זה יהיה שווה קצת יותר אחרי שאני אמות.
אוגוסט 2007
החוברת נמכרת בפסטיבל הקומיקס. בנוסף נמכר בפסטיבל גם גליון שני של "החוברת המסריחה הזאת", שכולל סיפור נוסף של דוגי בשם "משבר בחינוך".
בערך באותו זמן הוזמנתי ע"י איל שינדלר מ'היפופוטם' להקליט מחדש באולפן שלו את השירים שכתבתי עבור הקומיקס יחד עם אמנון ויסמין. (הגרסאות המקוריות הוקלטו בבית וגם נשמעו ככה)
עשינו מרתון של כמה שעות שבמהלכו הקלטנו את כל השירים יחד עם אחד חדש (הישג די מרשים, במיוחד בגלל שאמנון גר בגרמניה, והביקור שלו בארץ הסתיים באותו ערב.) אפשר להקשיב להם פה.
מי שקנה את החוברת בפסטיבל ואמר שהוא מכיר את הקומיקס קיבל במתנה עם החוברת דיסק של כל השירים שכלל גם עטיפה ייחודית:
אוקטובר 2007
דוגי ליברצם רץ לראשות הממשלה – וזה היה הזמן לחשוף את השיר החדש שהקלטנו, תשדיר בחירות שמבוסס על להיט הקאלט היפני "Yatta". אפילו עשיתי לזה קליפ מאולתר ב-Movie maker:
ינואר 2008
ירד הרבה שלג בירושלים.
מרץ 2008
נסיון גנוז לעשות סיפור קרוסאובר בין איש השסק לדוגי ליברצם לכבוד חגיגות השישים למדינה, שבו דוגי נחטף ע"י חייזרים ביום העצמאות ואיש השסק צריך לחלץ אותו. הכנתי ארבעה עמודים לפני שהבנתי שזה רעיון גרוע.
אפריל 2008
אחרי כמעט שנתיים ו-640 סטריפים הקומיקס היומי של דוגי הגיע לסיומו, גם כי הרגשתי שמיציתי וגם בגלל שהלימודים בבצלאל התחילו להיות יותר מדי הארדקור ולא יכולתי להתחייב לסטריפ יומי או בכלל.
באותו זמן עבדתי במשרת סטודנט במוזיאון הקומיקס בחולון שרק נפתח כמה חודשים לפני כן, והצלחתי לשכנע אותם לתת לי לארגן אירוע לכבוד סוף הקומיקס במוזיאון.
הקהל באירוע, בעיקר אנשים שהכרתי כמגיבים מישראבלוג, כמה חברים וההורים שלי.
עץ המשפחה של רב גיבור, מתוך הרצאה על הקומיקס שלי.
פוסטר מיוחד שהכנתי עבור האירוע.
אחרי ההרצאה שלי ביצעתי יחד עם יסמין וחברות שלה מהאקדמיה למוזיקה את השירים של דוגי בהופעה חיה.
אחרי הוובקומיק
אוגוסט 2008
אחרי סוף הקומיקס היומי (שנגמר בבחירתו של דוגי לראשות הממשלה) החלטתי להמשיך את העלילה בחוברת נוספת, שבה דוגי עובר הרפתקאות נוספות בתפקידו החדש.
נסיון ראשון ואחרון שלי לצייר סוסים.
"העיר" הזכירו את החוברת בכתבה על הפסטיבל:
אוגוסט 2009
שנה חלפה והוצאתי חוברת שלישית. הפעם השתעשעתי קצת בקונספט של ציור ידני – הכריכה נעשתה בצבעי מים, וניסיתי לצייר חלק מהקומיקס בציפורן ודיו, אבל ירדתי מהרעיון די מהר.
הציור המקורי של הכריכה, שלאחר מכן עבר תיקוני צבע בפוטושופ. Fun fact: בפסטיבל הקומיקס ניגש אלי עו"ד שהמשרד שלו נמצא ליד הסינמטק וקנה ממני את הציור. מדי פעם הוא מבקר בפסטיבל ומזכיר לי שהציור תלוי אצלו במשרד.
דף מהחוברת שצויר במקור בדיו. העמוד הוצג אח"כ בתערוכת קומיקס ישראלי במוזיאון הקומיקס ומעולם לא חזר אלי, אז אני מניח שהוא קבור בארכיון שלהם.
ינואר 2010
דוגי מוזכר במאמר של אמיתי סנדי במגזין של המחלקה להיסטוריה ותאוריה בבצלאל.
אוגוסט 2010
חוברת רביעית של דוגי ליברצם, והראשונה שלי אחרי סיום הלימודים בבצלאל. בתור אתגר ציירתי את החוברת כולה באופן ידני (רק הוספתי טקסטים במחשב וסידרתי את המשבצות.)
באותה שנה התחלתי לעבוד על תסריט לספר של דוגי באורך מלא בשם "דוגיסטאן", שממשיך את העלילה של אחד הפרקים בוובקומיק שבו דוגי מנסה להקים מדינה חדשה בנגב.
יולי-אוגוסט 2011
כמה אנשים משוגעים החליטו לעשות קמפינג באוהלים ברוטשילד, אז החלטתי לשבת שם ולעבוד על חוברת חמישית של דוגי ליברצם. לא היה לי זמן לכתוב משהו שרלוונטי למחאה החברתית, אז במקום החלפתי את הכריכה המקורית:
לכריכה חדשה:
בפעם השנייה והאחרונה ציירתי את החוברת כולה ידנית:
בינתיים חשבתי על עלילה לסיפור חדש על דוגי והמחאה החברתית, והתחלתי לפרסם אותו בבלוג שלי במה שהיה אמור להיות קאמבק לסטריפ היומי. הייתי די מרוצה מהסיפור, אבל לא היה לזה המשך, בעיקר מסיבות של זמן פנוי. ניתן לקרוא את הסיפור פה.
ספטמבר 2011
בפסטיבל הקומיקס של אותה שנה המאיירת טלי רזניק רואה את הפסל המכוער שעשיתי כמה שנים לפני ואומרת לי שהוא מכוער ושהיא תכין לי אחד יותר טוב. ואז זה קרה:
אוקטובר 2011
עשיתי אירוע ב"קומיקס וירקות" למכירה של העותקים שנותרו מהחוברת החמישית של דוגי. בתור בונוס יצרתי מיניקומיק של דוגי (בפורמט A6) שנקרא "ראש הממשלה הקטן", סוג של סיפור ילדים מאויר בכיכובו של דוגי. את המיניקומיק מכרתי בעלות סמלית ונתתי במתנה למי שקנה עותק של החוברת.
איור הפרסומת לאירוע בקומיקס וירקות
אוגוסט 2012
בסוף 2010 התחלתי לעבוד ב"הארץ" בתור גרפיקאי באתר האינטרנט, עבודה שכללה בערך 80% זמן מת ושילמה בהתאם. אחרי שקראתי את כל האינטרנט במשמרות החלטתי לעשות משהו קונסטרוקטיבי עם הזמן שלי והתחלתי לעבוד בהדרגה על 'דוגיסטאן', הספר שכתבתי את העלילה שלו שנתיים לפני. אחרי חצי שנה של עבודה הדרגתית סיימתי ספר של 96 עמודים, שממשיך את העלילה של הוובקומיק והחוברות: דוגי מחליט לנסות שוב להקים מדינה אוטופית, הפעם על אי מלאכותי מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. פה העלילה הייתה אמורה להסתיים סופית, עם דוגי בתור נשיא המדינה. ליתר בטחון השארתי סוף פתוח, למרות שלא היו לי תוכניות להמשך.
פרסומת בפייסבוק ל'דוגיסטאן'
נובמבר 2012
הכרזה פתאומית על בחירות ב-2013 הובילה לנסיון לעשות סיפור קצר בהמשכים על בחירות פתאומיות בדוגיסטאן. זנחתי את זה באמצע…
ינואר 2013
…ואז אלי אשד ראיין אותי לבלוג שלו, והציע לי לפרסם שם סיפור חדש של דוגי, אז לקחתי את סיפור הבחירות החצי-גמור וסיימתי אותו. אפשר לקרוא אותו פה (חלק מהעמודים מוצגים שם בצורה מעוכה, כדאי להקליק עליהם כדי לפתוח את התמונה בפרופורציה הנכונה).
אוגוסט 2013
לראשונה מזה שנים לא הוצאתי חוברת חדשה של דוגי לפסטיבל הקומיקס, אבל במקום הוצאתי אוסף של מבחר קומיקס שלי מהעשור האחרון. חלק גדול מהקומיקס בספר עבר ציור מחדש, כולל הסיפורים של דוגי משני הגליונות של "החוברת המסריחה הזאת".
אוגוסט 2014
הוצאתי לפסטיבל חוברת שישית ואחרונה של דוגי ליברצם, שמתרחשת בעתיד – 30 שנה אחרי הסוף של "דוגיסטאן" – דוגי הופך לדמות סימבולית אך חסרת השפעה במדינה שהוא בעצמו הקים, ומחליט להילחם בפשע בלילות כשהוא מחופש לגיבור על. הפעם סגרתי את העלילה סופית – [אזהרת ספוילרים!] דוגי מבין שאוטופיות לא יכולות להתקיים בעולם האמיתי, ומעביר את המודעות שלו לתוך מחשב כדי להתקיים בעולם וירטואלי שבו יוכל להקים אוטופיה.
העתיד???
למרות שהסאגה של דוגי הסתיימה, עדיין יש הרבה מקומות בעלילה שאפשר למלא – הזמן שעבר בין 'דוגיסטאן' לחוברת השישית, ושנות הילדות של דוגי. יש לי לא מעט רעיונות לכיווני עלילה שאפשר לפתח, ואולי אני אפתח אותם בשנה הבאה לספר חדש. בנוסף, הייתי רוצה לערוך יום אחד את עלילת הוובקומיק ולצייר אותה מחדש בצורה פחות מאולתרת. אולי אני אפילו אעשה מעין "מימון המונים" כמו שהצעירים קוראים לזה היום. מי יודע? לשגיאת ההקלדה שעשיתי לפני יותר מעשור עדיין יש לא מעט פוטנציאל.
– חגילר
נ.ב. הידעתם? אם תלחצו על הלינק לחנות בראש הדף תוכלו לקנות מהדורה דיגיטלית של כל החוברות של דוגי!
– חגילר